הרגולציה לגבי פסולת מסוכנות ואופן ההתייחסות אליה הוגדרה בראשית שנות התשעים כאשר בתקופה זאת החברה שירותי איכות סביבה הנמצאת ברמת חובב הוגדרה כברירת מחדל לטיפול בפסולות מסוכנות.
הגדרה זאת הקנתה לחברה את החובה לקלוט כל סוג של פסולת אך גם זכויות ויתרונות יחסיים על מתחריה בשוק.
מי שפנה לחברה לשירותי איכות סביבה לא היה צריך באישור מנהל בניגוד לכל אתר טיפול אחר בשוק הפסולות (אישור מנהל הוא אישור מטעם ממונה פסולות מסוכנות במשרד הגנת הסביבה לפנות את הפסולת לאתר טיפול ספציפי).
הנפקת אישורים: איך זה עובד?
הנפקת אישור המנהל לעיתים לקחה חודשים רבים והקשתה מאד את העבודה מול חברות מטפלות אחרות. יתרון עצום אחר שרמת חובב קיבלה הוא אישור לייצא פסולת עד 500 טון בשנה ללא אישור ממונה, הנפקת אישור ייצוא פסולת לכל חברה אחרת יכול לקחת חודשים ארוכים.
כיום ישנם יותר ויותר חברות מטפלות בשוק הפסולות (אקו אויל, דלק סן ועוד) אך עדיין ישנן פסולות שרק רמת חובב יכולה לקלוט, אם זה בכדי לטפל או לייצא בעצמם. הרגולציה הקיימת משמרת את המצב כפי שהוא ומקשה על חברות חדשות להתחרות מול החברה לשירותי איכות סביבה ברמת חובב.
יש לציין לטובת המשרד להגנת הסביבה, על ניסיון לצמצמם את הפער הגדול הזה בתקופה האחרונה.
כחלק מהאחדת דרישות הפיקוח והדרישות עבור כל מפעלי הטיפול הונפקו אישורי מנהל רוחביים עבור מפעלים מטפלים המאפשרים להם לעבוד עם אישור אחד עבור כל סוגי הפסולות מסוג מסויים שאושר מראש.
עוד מידע שחשוב לדעת בנושא:
חברת סוטוק הנפיקה עבור מתקן טיפול אקו אויל את האישור מנהל הרוחבי הראשון בארץ בשיתוף עם ממונה פסולות מסוכנות.
מדיניות ייצוא פסולת(2014) מסתמכת על תקנות חומרים מסוכנים (1997), במדיניות זאת יש התייחסות לאמנת באזל ולצורך בבקשה עבור ייצוא פסולת בכדי לאפשר פיקוח אפקטיבי על תנועת פסולות בין גבולות כדי להפחית סכנה לאדם ולסביבה.
מול הרצון לצמצם תנועת פסולת יש צורך בכלכלה חופשית, המעודדת תחרות חופשית ומורידה מחירי טיפול, ורצון לתת טיפול מיטבי עבור הפסולת, כלומר אם למשל בארץ הטיפול היחיד לבוצה הוא הטמנה לאחר ייצוב מיצוק ובאירופה מפרידים את החומרים המסוכנים ומיצרים אפילו מחלק מהם מוצר/שימוש חוזר הטיפול באירופה הרבה יותר סביבתי.
במדינת ישראל ישנו קושי משמעותי שעומד בראש מעייניים של מקבלי ההחלטות - הכלכלה במדינת ישראל היא כלכלת אי, ישראל מבודדת , שוק הפסולת קטן (מדובר בסביבות ה300,000 טון בשנה) ובנוסף יש רצון לשמור את אקוסול כתשתית לאומית .
אז נוצר מצב, קצת משונה, שבחו"ל ניתן למצוא מחירים לפסולות מסויימות הרבה יותר אטרקטיביים מבארץ ובנוסף לעיתים הטיפול הוא טיפול R מחזור/השבה לעומת D סילוק כמו ברוב מתקני הטיפול בארץ אבל בכל זאת רוב הפסולת לא מאושרת לייצוא לחו"ל אלא בהגבלות מחמירות.
אחוזי ההשבה של פסולת בארץ נמוכים במיוחד לעומת שאר מדינות הOECD. חלק מזה נובע בגלל סיווג מפעלי טיפול בקוד R / D מסויים.
באירופה כיוון שהרגולציה מוטמעת היטב לכל מפעל יש כמה קודי מיחזור וסילוק על פי כלל הפעילויות שלו. אצלנו כלל הרגולציה בתחום התחילה בסביבות 2015 כאשר חברת סוטוק ישבה עם הממונה לפסולת התחלנו לדון באילו בקשות ודרישות ראליות ואילו אינן עבור שוק הפסולת בארץ.
עם הזמן נכנסו עוד מספר שינויים והקלות כגון נהלים והקלות ליצרנים קטנים.
מדיניות ייצוא פסולת - לסיכומו של דבר,
כיום משרד הגנת הסביבה מנסה להנפיק מדיניות ייצוא פסולת חדשה ללא פיקוח או עם פיקוח חלקי.
במדיניות החדשה נבחן מחירי טיפול ללא סבסוד צולב על בסיס עלות נורמטיבית ומקדמי התייעלות, הפחתת עלויות שריפה באקוסול כתוצאה מביטול כפל עלויות ,הורדת מחירי השוק.
עוד יכול לעניין אתכם: סקר מרחקי הפרדה
