ייצוא פסולת מסוכנת - מגוון פתרונות ייצוא פסולת בהתאם לדרישות בינלאומיות

אמנת באזל המתייחסת לנושא מתווה 3 עקרונות:

1. הפחתה וצמצום של ייצור פסולת מסוכנת.

2. הגבלה של ייצוא פסולת מסוכנת בין מדינות כתלות בטכנולוגיית טיפול בפסולת. כלומר ייצוא הפסולת יתבצע במידה ובמדינה בה נוצרה אין טיפול סביבתי, או כאשר היא בעלת פוטנציאל לשמש כחומר גלם או להתמחזר במדינת היעד.

 3. במידת האפשר, העדפה לטיפול מקומי.

נכון להיום, בכדי לייצא פסולת יש לבצע תהליך ארוך מורכב ובירוקרטי. אולם, על אף כל הקשיים, ישנם מקרים בהם ייצוא פסולת מהווה פתרון סביבתי וכלכלי יותר.

 

ייצוא פסולת בישראל כיום

פרסום מדיניות הביניים של המשרד להגנת הסביבה, החל תהליך מחודש של בחינת ההגבלות השונות על מדיניות ייצוא פסולת לחו"ל. נשקלה אופציה להוריד את המחיר באתר הטיפול ברמת חובב, כמו גם פתיחת השוק לחלוטין ללא הגבלות רגולטוריות.

מכיוון ששוק הפסולות המסוכנות בארץ רגיש במיוחד לשינויים, עקב גודלו הקטן יחסית, השפעותיה של חקיקה חדשה בתחום נשקלו היטב. תהליך בחינת המדיניות עבר טיוטות רבות והתפרסם לאחר זמן רב בשנת 2022. נכון להיום, המשרד להגנת הסביבה עדיין דורש, כברירת מחדל, לפנות את השפכים והפסולות של המפעלים בארץ לרמת חובב, אלא אם כן המפרט של הפסולת עונה על תנאים מאד ספציפיים.

הפינוי לאתר ההטמנה רמת חובב כברירת מחדל מנוגד להיררכיית הטיפול בפסולת ועקרונות אמנת באזל. מניעה של ייצוא ממפעל מסוים ומאידך חיוב לפינוי לאתר ספציפי עלולים להיות עול כבד מאד על חברות ומפעלים שונים בארץ. בנוסף, כאשר פינוי הפסולת אינו נגיש, הן מבחינת ידע והן מבחינת ועלויות, עלול להיווצר שוק שחור בארץ ומפעלים עלולים לעבור על החוק.

 

למי רלוונטי ייצוא פסולת?

במקרים רבים, אתרי הטיפול בארץ אינם מספקים פתרון כלכלי או סביבתי עבור פסולות מסוגים מסוימים. ייצוא פסולת לחו"ל מרחיב את מגוון פתרונות לפסולת מסוכנת שאפשרות הטיפול בה בישראל יקרה או לא קיימת כלל. דוגמאות לטיפולים כאלו הן:

• ריענון ואקטיבציה של קטליסטים לתעשייה הכימית והפטרוכימית

• רענון פחם פעיל

• טיפול בשפכים ופסולות עם הלוגנים, מוכלרים או מוברמים.

• שמנים עם מתכות כבדות ומזהמים אחרים כגון הלוגנים או גופרית

• שמנים, דלקים מלוכלכים או משומשים הפסולים לשימוש נוסף

• חומרים אורגנים עם מלחים ומתכות

• חומרים המכילים שאריות חומרי הדברה

• מצברי עופרת

• בוצות מלח ממתקני איוד

• צילינדרים שרוקנו של גזי קירור או גזים תעשייתיים

• פסולת אלקטרונית

• פסולת שלאקה מסוגים שונים

• פסולת אלומיניום

חלק משמעותי בדרך לייצוא הפסולת הוא סיווג נכון ומדויק של הפסולות, ע"פ קטלוג הפסולות האירופאי.

 

למה לייצא פסולת?

בישראל מיוצרים בכל שנה כ-350,000 טון פסולת מסוכנת.

בפני יצרן הפסולת עומדות שלוש אפשרויות: פינוי הפסולת לתחנת מעבר, פינוי הפסולת לאתר טיפול בפסולת, או, ייצוא הפסולת, ישירות ובעצמו.

מדינת ישראל מתעדפת את הטיפול על פי היררכיית הטיפול בפסולת על פי הדירקטיבה האירופאית סעיף 2008/98/EC. כלומר, טכנולוגיות של מחזור, השבה וכו', יתועדפו על פני הטמנה.

עם זאת, אחוז הפסולת המועברת למחזור והשבה בישראל נמוך באופן משמעותי לעומת מדינות מערב אירופה

ייצוא ושינוע הפסולות והחומרים המסוכנים בפרט, עלול להיות מורכב ומאתגר, אך יש לו יתרונות גדולים הן מבחינת אפקטיביות הטיפול, מדד ״הסביבתיות״ שלו והעלויות שלו במקרים מסוימים (דבר שמשפיע על האטרקטיביות והתמריץ עבור חברה לטפל בכלל הפסולת שלה). 
 

מדיניות הייצוא של פסולת אכן מתייחסת להגבלות שונות, במידה והפסולת מיועדת למחזור במקום לסילוק, אבל עדיין ישנם מגוון אינטרסים מעורבים בחוקים הקיימים, על אף הדרישה לראיית טובת התעשייה והסביבה יחדיו. 

על המשרד להגנת הסביבה לראות את טובת הסביבה לפני הכל ושמירה על אינטרסים כאלה ואחרים מונעים ממנו לשלוח לטיפול המיטבי ביותר, לפתוח את השוק ולהוריד עלויות.